נגה נפתלי
نوجا نفتالي
“כפי שהצמחים צומחים בכיוונה של השמש ומתמוטטים בכיוון האדמה, כך גם לכל עליון יש תאום תחתון.״ (קרן רוסו, אנציקלופדיה תרמיקה)
בעבר הזיתי נמלים: ברחוב, על הקיר, מתחת לעור, בתוך הריאות שלי.
דרך העבודות מצאתי את עצמי שבה אל חוויותיי האישיות של התמודדות עם דה־ריאליזציה — תחילה באופן אינטואיטיבי, ובהמשך באופן מודע ומכוון.
התערוכה מבקשת להציג יחסים כפי שהם, ללא ההקשרים או הנסיבות המכוננים אותם. היא שוהה במצב ביניים, ובוחרת בפשטות, באינטימיות ובתדר המינורי של החומר.
דרך תהליכים של עיבוד ואיבוד, מלאכת היד מופיעה בו־זמנית כפי שהיא, וכמעין כפילה לא־אמינה של עצמה. אני בודקת מתי האור חודר מבעד לבד ומתי הוא נחסם; כיצד הכתב הופך לרישום, והמילה הופכת לנוכחות חומרית.
הפעולה נושאת האור כשם שהיא גם הצל.
העבודות הן בעת ובעונה אחת הדימוי של עצמן והדבר עצמו.
"كما تنمو النباتات في اتجاه الشمس، وتنهار في اتجاه الأرض، كذلك لكل ما هو علويّ توأمٌ سفلي."
- كيرن روسو، الموسوعة الثرميكية
في الماضي، كنتُ أُهلوس بالنمل: في الشارع، وعلى الجدار، وتحت الجلد، وداخل رئتَيَّ.
من خلال هذه الأعمال، وجدتُ نفسي أعود إلى تجربتي الشخصية في مواجهة اضطراب تبدّد الواقع (الدي-رياليزيشن)؛ في البداية بصورة حدسية، ثم بصورة واعية ومقصودة.
يسعى المعرض إلى تقديم العلاقات كما هي، من دون السياقات أو الظروف التي تؤسس لها. فهو يقيم في حالةٍ بينية، ويختار البساطة، والحميمية، والإيقاع الخافت للمادة.
ومن خلال عمليات المعالجة والفقدان، تظهر الحِرفة اليدوية في الوقت نفسه على حقيقتها، وكأنها نسخةٌ مزدوجة وغير موثوقة من نفسها. أختبر متى ينفذ الضوء عبر القماش، ومتى يُحجب؛ وكيف تتحول الكتابة إلى رسم، وتتحول الكلمة إلى حضور مادي.
يحمل الفعل الضوء، بقدر ما يحمل الظل أيضًا.
وتكون الأعمال، في آنٍ واحد، صورتها الخاصة، والشيء ذاته.
MEET
THE
ARTIST
הכר את הבוגר
تَعَرَّفُوا عَلَى الخِرِّيجِينَ

